 |
| אני בד"כ מתחילה ב'פינישים' - שרשרת כוכבי זהב ממולאים שתפרתי צילום: איריס ורשבסקי |
וידוי
אישי: תמיד אהבתי אוהלים, וגם בתי עץ, וגם לטפס על העצים אבל עזבו, זה כבר לפוסט אחר..
נחזור
לאוהלים: את שולחן האוכל המרכזי בבית הורי אני זוכרת לטובה. בחופשת הקיץ הוא היה מכוסה
באורח קבע במפות ארוכות ובסדינים שחיברתי עם אטבי כביסה, הייתי
גוררת בהיחבא את שמיכת הפוך המאוחסנת בארגז המצעים הגדול שבחדר ההורים, והופכת אותה למצע נוח לרביצה, וכמובן לא שוכחת את
הפנס ואת בלוק הציור והצבעים. הייתי יושבת בפנים שעות מנותקת, חולמת,
מתכננת ... בתוך המבצר האישי שלי שיצרתי במו
ידי. אני זוכרת בעיקר תחושה כיפית של המקום שלי, הסודי.
ששומר עלי, שמאפשר לי להפליג אל מחוזות הדימיון.
