F

27 במרץ 2016

כוכבי זהב ואוהל טיפי


אני בד"כ מתחילה ב'פינישים' - שרשרת כוכבי זהב ממולאים שתפרתי   צילום: איריס ורשבסקי



וידוי אישי: תמיד אהבתי אוהלים, וגם בתי עץ, וגם לטפס על העצים אבל עזבו, זה כבר לפוסט אחר..
נחזור לאוהלים: את שולחן האוכל המרכזי בבית הורי אני זוכרת לטובה. בחופשת הקיץ הוא היה מכוסה באורח קבע  במפות ארוכות ובסדינים שחיברתי עם אטבי  כביסה, הייתי גוררת בהיחבא את שמיכת הפוך המאוחסנת בארגז המצעים הגדול שבחדר ההורים,  והופכת אותה למצע נוח לרביצה, וכמובן לא שוכחת את הפנס ואת בלוק הציור והצבעים.  הייתי יושבת בפנים שעות מנותקת, חולמת, מתכננת ...  בתוך המבצר האישי שלי שיצרתי במו ידי. אני זוכרת בעיקר תחושה כיפית של המקום שלי, הסודי. ששומר עלי, שמאפשר לי להפליג אל מחוזות הדימיון.

ובינתיים... גדלתי מעט - שימו לב, הדגש על מעט!! ובהרבה חינניות יש לציין.. וכפי שאתם יודעים, יש לי ילדונת שאוטוטו היא בת 6 – שיואווווו  אני לא מאמינה , היא רק נולדה -  אחד מהסיפורים האחרונים שהקראתי לה לפני השינה היה "הבית של יעל",   זה העלה בי את  זכרונות ילדותי, כן, כן, אלו שמתחת לשולחן... ומחשבותי באופן טבעי, יצרו עבורה מציאות של חוויה ייחודית, לא סדינים ומפות ואטבי כביסה, אלא, אוהל טיפי למהדרין! לבן, עם כריות פרווה ושרשרת כוכבי זהב לקישוט.

כי אוהל כזה זוהי כבר חוויה משודרגת, כי באוהל טיפי יש משהו אמיתי,  וכי הוא עדיף פלאים על פני אוהל צבעוני מהפיראט האדום, שתקוע באמצע הסלון. אז למען השקט הנפשי שלי, וכדי לא להפריע להתפתחות נפשה של ילדתי המהממת, אוהל טיפי היה הפתרון המושלם. משדרג פלאים את החדר, את הסלון ולמעשה כל חלל בו הוא יהיה. וכמובן,  איך אפשר לשכוח...הוא גם טרנד די בועט בעיצובי חדרי ילדים.

כמובן שהתחלתי  עם האקססוריז... אלא מה???  קניתי בד זהב אלסטי ותפרתי  שרשרת כוכבים ממולאים.

שרטוטים וסיכות לפני התפירה... זה הצד האחורי     צילום: איריס ורשבסקי





יצא מהמם לא?!       צילום: איריס ורשבסקי
אחרי שסיימתי עם הכוכבים, ונרגעתי, קניתי 5 מוטות עץ של מטאטאים. וקדחתי בהם חורים במרחק של
8 ס"מ מצד אחד של הקצוות.



מוטות עץ  אחרי הקדיחה   צילום: איריס ורשבסקי

השחלתי חוט שפגט וקשרתי. אחר כך ליפפתי מעט חוט על המקום, להסתיר את  החורים וגם כי זה יפה יותר. זהו, עכשיו השלד עומד.
שלד לתפארת     צילום: איריס ורשבסקי
השלב הבא היה תכנון גודל הבדים הנדרש , לא ממש חישובים מדויקים אבל הם בהחלט עשו את העבודה. הנחתי את המוטות פתוחים בקוטר 120 ס"מ ומדדתי את המרחק בין המוטות בחלק התחתון ובחלקם העליון.מה שיצא הם 5 משולשים באורך 124X74X12. ואז התיישבתי ליד המכונה וחיברתי את 4 הדפנות לתפארת . עם הדופן החמישית שהורכבה מ -2 משולשים כי דרכה נכנסים לאוהל, התבחבשתי לי לא מעט, ומצאתי את עצמי תופרת ופורמת ושוב סיכות ושוב תופרת עד לתוצאה המספקת. את החיבור האחרון תפרתי רק בחלקו העליון כדי שיהיה מפתח ראוי לכניסה לאוהל.


תפרתי מכפלת והשארתי מרווח לא תפור בכל נקודת השקה של הדפנות. לבסוף הלבשתי את כל המעטפת על המוטות ולתוך המרווחים השחלתי את צלעות האוהל .קצת מתיחות והאוהל מוכן.

טאדדאם...  טיפי לתפארת   צילום: איריס ורשבסקי
ועוד זוית   צילום: איריס ורשבסקי

ואחת נוספת    צילום: איריס ורשבסקי
ואחרונה אחרונה חביבה    צילום: איריס ורשבסקי
למרות כל המאמצים לא הצלחתי לקבל אישור לצלם את הילדה הדעתנית שלי, היא עכשיו בקטע חזק של פרטיות.. אז כל מה שאני יכולה לעשות זה לשתף אתכם שהיא כבר כמה לילות ישנה באוהל שלה, וכמובן שגם ארזנו אותו לשבת אצל סבתא שרה.

נ.ב: אחרי שבוע בערך היא אומרת לי ברגע של שמחה, "אמא את הגשמת לי חלום", הלב שלי כבר מפרפר משמחה כשהיא ממשיכה: "בעצם הגשמת לשתינו חלום, נכון?" ואני חושבת לעצמי, תכל'ס, צודקת..!!



שלכן באהבה ענקית 
                                                    








7 תגובות:

  1. תשובות
    1. תודה רבה מיכלי, הזאטוטה נהנית ממנו מאוד וגם לי הוא עושה נעים גם אם הוא באמצע הסלון..:)

      מחק
  2. תשובות
    1. מקסימה שלי זה בדיוק הזמן להגיע עם מעיין...

      מחק
  3. תשובות
    1. תודה מיכל מקסימה, אבל למה אירופה?

      מחק

הרשמה לעדכונים במייל